בלוג מסע 5# - צ'יל בקו-רונג + תופעות

"טסססססססססס....." כמו הקול שעושה ברזל מלובן ולוהט שהוכנס למים קרים ומשחרר אנחת רווחה, כך הרגשנו כשהגענו סוף סוף לקו-רונג וקו-רונג סנלואם (או סמלואם, תלוי איפה אתה מחפש), שני איים קטנים ומקסימים מול סיהנוקוויל, דרום מערב קמבודיה. ים טורקיז, חופים לבנים, ג'ונגל ירוק, שמים כחולים... צ'יל.

אחרי כמעט חודש וחצי אינטנסיביים שבהם עברנו לפחות עשרה בתי מלון. עשר מיטות שונות. עשר פעמים לסדר את הכלי רחצה באמבטיה, עשרה סוגי ארוחות בוקר. עשר פעמים לתת טיפ להוא שלוקח לך את המזוודה לחדר, עשר פעמים טיפ להוא שמתעקש להוציא לך את המזוודה מהחדר... ועוד הרבה עשר-ים כאלה, הגיע הזמן להירגע. הגיע זמן להתמקם על חוף לבן לבן, 50 מ' מהמים הרגועים והשקטים. חוף ים זרוע דקלים, כול דקל - דוגמן. דק זקוף וגבוה עם רעמת שיער חוצפנית. לפעמים דופק פוזה אלכסונית. דוגמן אמיתי.

להתעורר עם הזריחה, להסיט וילון ופשוט לחכות במיטה שתעלה השמש. זוג בירח דבש עם וותק של 31 שנה.

החדר המתואר הוא במלון לונה ריזורט, קו-רונג. סביר בהחלט. יש כמה מלונות כאלה לאורך החוף. אין ATM להוציא מזומן בכל האי, ואם לא התכוננת מראש כמונו, אתה די שבוי במלון. רושם הכול ומשלם בסוף באשראי. קצת כמו בחושה בסיני. רק בלי עניין האשראי.

היינו כמעט לבד במלון, פרט לזוג אנגלים צעיר. חמודים. העברנו ערב נחמד איתם, היא התלהבה שרונית מורה ליוגה ואמרה שהיתה מאוד רוצה לתרגל. רונית אמרה "בכיף, נעשה מחר". מאותו רגע לא יצרו איתנו מגע...

מעניין שאנשים מגלים התלהבות למשהו עד שהם מבינים שזה קורה וצריך באמת לעשות אותו. או אולי זה מפני שהיא ראתה את רונית מתרגלת בבוקר על החוף ונבהלה? לך תדע...

ביום השלישי לאידיליה הזו הגיעה מעבורת עם משלוח חדש. ערימה של קמבודים נשפכה ממנה - ישר לתוך המלון! זקנים נשים וטף, מצוידים בצידניות, פקלאות ושפה צורמנית. פאף! בשנייה אחת נגמר הכיף. השתלטו על המרחב. בערב עשו מסיבת יום הולדת לאחת הנשים שם, עם זיקוקים וכל הטררם. ישר רציתי למות. אבל אז ניגש אלי אחד מהם עם בקבוק וויסקי ביד ובאורח פלא זה התפתח לערב שמח. מסתבר שזו משפחה מפנום פן שבאו לרגל חג כלשהו, לנפוש ולחגוג יחד, הסבים הסבתות, האחיינים, הדודים, הילדים... כולם! הביאו בצידניות מיני מטעמים ונתחי סשימי משובחים. משפחה אמידה, ערבוב מוצא של סינים וקמבודים. המבוגרים בקושי מדברים אנגלית, הילדים מדברים רק אנגלית. ככה זה. חילופי דורות מהירים מאוד קורים כאן.

עם כל הכבוד לוויסקי, למחרת ברחנו לאי הסמוך. קו-רונג סמלואם. סירה באה לקחת אותנו, עם מנוע מקרקש וסולם המשתלשל ממנה לתוך המים. הפשלנו כפכפים ועלינו עם המזוודות על הראש, הרגליים מתבוססות במים, כמו אבותינו המעפילים בחוף עתלית. נחתנו לרצועת חוף ארוכה, שוקקת מסעדות ומלונות והוסטלים. חוף שכיף לטייל לאורכו ולספוג את הוייב התרמילאי, בליל של שפות וחבר'ה צעירים ויפים. כמונו.

בצד השני של האי, סה"כ מרחק הליכה של כחצי שעה בתוך ג'ונגל יפהפה, מגיעים לחוף בתולי וקסום. הים זך ונקי. המים צלולים צלולים ומסביב רק לובן של חוף, ירוק העצים וכחול טורקיז הים. אין כלום פרט לכמה בקתות בין העצים. אפשר לשכור. מביאים לך צידה ואספקה. תסתדר. לפני ארבעים שנה הייתי מוכן לחיות שם לנצח.

ליד המלון אני קולט מועדון צלילה קטן, הבעלים אנגלי חביב, קוראים לו ריי. אמרתי לו אני עופר, ספיישל עופר. אמר לי אני ריי, סטינג ריי. אמרתי לו סי יו לייטר סטינג, אמר לי אוקיי ספיישל. הצטרפתי ל 2 צלילות. הראות לא משהו וגם אם הייתה, לא מפסידים כלום. נראה שהתשוקה המקומית למאכלי ים לא השאירה הרבה חיים שם מתחת למים. די שומם, פרט לכמה אלמוגים פעורי פה שמתפלאים לאן הלכו כל הדגים והלובסטרים. אולי תפסתי אותם ביום לא טוב. לא יודע. "תאמין לי ספיישל, צללתי בהרבה מקומות בעולם, כאן הכי ספיישל" אומר לי סטינג. מה אני אגיד לו? שלעשות שנורקליג בסיסי בסיני הרבה יותר מעניין? ניחא, שייהנה. לא נהרוס לו.

וכאן, רגע לפני שעוזבים את קמבודיה, אני חייב לדבר על כמה תופעות שהדהימו אותנו.

נתחיל עם התופעה שקוראים לה הונדה 125 "דרים". ספק אם מהנדסי הונדה חלמו על זה כשתכננו את קטנוע הבייסיק הזה, חצי אוטומט עם שלושה הילוכים, 125 סמ"ק ויש גם דגם 100 סמ"ק.

הכלי הקטן הזה שבקושי סחב אותי ואת רונית בעליה, הוא המנוע של כל מה שקורה כאן. הוא החיים. הוא ההצלה. הוא החבר הנאמן שמשרת אותך בסידורי היום יום, הוא הפרייבט, המכונית המשפחתית, המשפחתית הקומפקטית, הוא הסטיישן, הוא רכב השטח, אופנוע השטח, הוא הטנדר, הוא המונית, הטוקטוק, הוא המשאית, הוא הסמי טריילר למטענים חורגים, הוא המסעדה, "הפוד טראק" ומה לא?! המושב הארוך והשטוח שלו כמו בנוי להסיע משפחה בת 4 נפשות בנוחות ובבטיחות. שים עליו וו גרירה במרכז המושב, וזהו. סע. תחשוב יצירתי והעולם שייך לך. קח את מי שאתה רוצה, ומה שאתה רוצה. לא יאומן מה שסוס העבודה הזה עושה. התפתח כאן גם סוג של אקסטרה קירור למנוע. ג'ריקן פלסטיק שמחובר לקטנוע ומתוכו צינורית קטנה שטפטפת מים על המנוע. תנאים חריגים מצריכים פתרונות יצירתיים.

חתולים מעוקלי זנב

זה התחיל כשראינו חתול עם זנב קצוץ. ואחריו חתול עם זנב קצר ומעוקל בקצהו. "מה זה? אוכלים כאן זנבות חתולים לארוחת בוקר?" התחלנו לשים לב לחתולים וכולם ככה. לא הצלחנו לפגוש אפילו חתול אחד עם זנב רגיל. כזה של חתולים. מסתבר שזה משהו שהתפתח בגנים. הסיפור הוא שפעם מזמן, כמעט ולא היו חתולים בקמבודיה, והם התרבו בינם לבין עצמם. גילויי עריות חופשי הלכו כאן. התפתח גן שעובר בין כולם. לך תבין חתולים.

סרדינים

באחת מהנסיעות, נהיה פקק מטורף בכביש, בסביבות השעה ארבע אחה"צ. "העובדים יוצאים מיום עבודה במפעל", אומר לנו הנהג. "זו השעה. המשמרת משבע בבוקר עד ארבע". המוני עובדים יוצאים בבת אחת ממפעל טקסטיל גדול לצד הדרך. חלקם יוצאים על קטנועים, אך מרביתם מועמסים על משאיות שמסיעות אותם חזרה הביתה. מועמסים ומועמסים ומועמסים, ועוד ועוד משאיות עושות דרכן לכל עבר. אנשים דחוסים בעמידה. כמו סרדינים בקופסה. כמו בהמות או תרנגולות בדרכן לבית המטבחיים. צילמנו משאית אחת כזו. מזעזע. "180 דולר שכר חודשי, ואלה ברי המזל שיש להם עבודה" אומר הנהג. ואנחנו מתלוננים על מחיר הקוטג' ושזוג צעיר לא יכול לקנות דירה. קצת פרופורציות חברים!

שטרות הכסף

לא זה לא ייאמן! מעבר לעובדה שהמכפלות הן אסטרונומיות, אם בלאוס דולר אחד שווה 17,000 קיפ, ובקמבודיה הוא כ- 4,000 ריאל, או רייל, מאבדים כל תחושה של חישוב. יש את העניין שכאילו עשו בכוונה לבלבל את התיירים המערביים. הספרות כתובות בשפה לא מובנת, ורק בקטן קטן קטן בפינה הכי נידחת, רק על צד אחד של השטר - כתוב הערך בספרות שאנחנו מכירים. התוצאה היא שבכל תשלום הכי קטן, אתה מתחיל שעה שלמה רק לנסות לזהות איזה שטר לשלוף מתוך הערימה שיש לך ביד. ערימה שממילא לא שווה הרבה. ואז יש איזה משב רוח מהמאוורר או ממשהו, ונופלים לך שטרות ומתערבבים, ואתה מגיע לחוסר אונים כזה שאתה נותן בהכנעה למוכר לקחת ממך כמה שהוא צריך. ואז עוד שעה לנסות לסדר אותן מחדש לפי איזשהו סדר לוגי. מייאש. ומעבר לכל זה, עד שכבר מתרגלים לזהות מה זה מה, עוברים למדינה הבאה... וכל הסיפור מתחיל מחדש. שלא לדבר שבקמבודיה בכלל מעדיפים שתשלם בדולרים, אבל נותנים לך עודף ברייל - ולך תסדר את זה שוב וחוזר חלילה. לא פשוט העניין הזה.

הפיג'מות בקז'ואל

רגע לפני שאני שולח אתכם לישון, מילה קטנה על אופנת הפיג'מות. לא מעט נשים מסתובבות עם בגדי פיג'מה בשלל צבעים. קז'ואל. רונית אומרת שעכשיו היא מבינה מאיפה סטטיק ובן אל קיבלו את ההשראה.