איך מסכמים שבוע ראשון מתוך חצי שנה

לוקח זמן להתרגל לרעיון שיש זמן. לא צריך "להספיק להספיק". לא רשימות של "דברים שחייבים לראות". לא לוחות זמנים. לא "אוי שכחתי לקנות משהו ליעלי". שוואיה שוואיה🙏. יש זמן, והוא בידיים שלך. להזכירכם, אנחנו לא טיול אחרי צבא אלא טיול לפני סבא. מותר קצת יותר להתפנק. למה לא?

מוצ'ילרים - אבל בלי המוצ'ילה. אפשר גם עם מזוודה. הרבה יותר נוח. פיתחנו לנו שיטה: מגיעים, דבר ראשון שוכרים קטנוע ומסתובבים להבין מה הולך. מי נגד מי. איפה הקפה הטוב. איפה המסעדות, איפה שוק הלילה, איפה הכסף (ATM)

וכמה כיף להתחיל במקום כמו לואנג פרבאנג. לאוס. קסם של עיר/עיירה על גדת המקונג. הקצב של הנהר האדיש הזה כבר משרה עליך רוגע בלתי נשלט. קסם של אנשים הלאוסים. מסבירי פנים, חייכנים, ואפילו שמחים. לא פעם נתקלנו בחבורות שיושבות במסעדות שעל שפת המקונג אחרי שעות הסגירה, נפגשים, עם גיטרה ומיקרופון, שותים ושרים שירים. ממש קריוקי בלאואית. ובכלל, להגיע מאחת מהמדינות היקרות בעולם לאחת המדינות העניות ביותר בדרום-מזרח אסיה, מרגיש לא רע. שחק אותה לארג' כמה שתרצה. משכת 220 ₪ ב- ATM ואתה כבר מיליונר. ב'קיפים'. המדינה שנשלטה בעבר ע"י הסיאמים, הצרפתים, היפנים ואכלה טונות של פצצות אמריקאיות במלחמת וייטנאם (זכתה לתואר המדינה המופצצת ביותר בהיסטוריה של המלחמות), נראה שעדיין לא התאוששה. להסתדר? מה הבעיה? עידן הטכנולוגיה. וברגע שיש מטיילים ישראלים של אחרי צבא, הכול מתארגן.

יש מלאן תלפים קבוצות בפייס ובוואצאפ. "לאוס מידע וטיפים"... יו ניים איט. ישר התחברנו לצינור המידע.

שוקל להקים קבוצה קולינרית "לאוס ללועסים", יכול להיות להיט.

והשיחות הן בסגנון הזה. אספתי כמה דוגמאות. לא נגעתי. - מישהו שהתארגן בלואנג פרבאנג? - היי, מה ההוצאה השבועית בערך בלאוס? בהנחה שלינה משלמים באשראי - חשבנו לארגן ארוחת שישי היום בערב, עוד לא החלטנו על מסעדה אז הצעות יתקבלו בברכה😅 מוזמנים להצטרף💕 - שאלה למי שנסע כבר ברכבת.. האם מעבירים את התיק בשיקוף? יש לי לדרמן שאני חוששת שיקחו.. - אנחנו מחר בטהקק ומסיימים את הטיול פה אם מישהו רוצה לקנות מלרון - מישהו רוצה להצטרף מחר לסדנת אריגה בנונג קיאו? הבנתם את הווייב? נטוורקינג מטורף של אינפורמציה עד הפרט הכי קטן. אין על ישראלים במקומות האלה!

נחזור רגע ללואנג פרבאנג. מלון בבוקינג לשלושה ימים, אחרי זה משדרגים למלון קצת יותר כייפי,

על הנהר. קטנוע בנוהל הרגיל... ומתחילים לגלות את העיר. את קפה Zurich הנהדר המגיש קפה ILLY משובח וארוחות בוקר אנינות, או ה French bakery או הפיצה של POPOLO, ועוד הרבה מכל וכל.

להתלבט בבוקר אם לאכול את ארוחת המלון הדלוחה על גדת המקונג, או לעלות על הקטנוע ולקפוץ לאחד מבתי הקפה הנ"ל, לאיזה קפוצ'ינו טוב, קרואסון או ארוחת בוקר כמו שצריך.

לבלות בשוק הלילה השוקק כל ערב במרכז העיר, ונראה שכל תושביה מתקבצים שם (ברמה שיש אפילו חניונים בתשלום לאלפי הקטנועים - כלי התחבורה העיקרי במדינה), מסתובבים בין מאות דוכני הרוכלים, ואוכלים במתחם מרכזי מוקף דוכני אוכל.

לעלות אל גבעת פוסי המשקיפה על העיר, עם הסטופה המוזהבת בראשה ואינספור מדרגות (328 אם לדייק) שלא תוכננו בהרבה מחשבה על המטפס בהם. אבל מלמעלה, המראה על העיר מהמם. אפשר להבין את הנומן מהמיתולוגיה ההודית, שדרך ממש כאן בדרכו לסרי לנקה להציל את סיטה מידי ראוונה הרשע שחטף אותה.

ממש שווה להשכים קום בחמש בבוקר לתופעה הייחודית של העיר הנפלאה והרוחנית הזו:

שיירת הנזירים הכתומה והחרישית העושה דרכה לאסוף מנחות אורז מהמקומיים ומהתיירים, כמובן.

תופעה מכבדת ומכובדת שחוזרת על עצמה כל בוקר, עם עלות השחר. ריספקט.

לצאת לטרק למפלים הגדולים (יש בכל הגדלים) עם שיאן המדריך החביב, כולל סוג של "הום סטיי" - אירוח ולינה אצל המשפחה שלו, בכפר הנידח שעל המסלול.

נשמע מגניב. והנוף תוך כדי הטרק משגע, אבל בחיים כמו בחיים יש גם הפתעות. זה התחיל בכמה טיפות שהפכו תוך שניות למבול רצחני שחירבש את הכול. צריך להגיב ומהר מהר למצוא מחסה מהגשם בבקתת כפריים (יותר נכון פחון כפריים) ולפלס דרך קיצור בג'ונגל בעקבות המדריך עם המאצ'טה, רק כדי לגלות שאין מוצא וצריך לחזור את כוווול הדרך החלקלקה, עם נעליים ששוקלות טונה מהבוץ שלא יורד. קיצר, לא הום סטיי ולא בטיח. למלון בבקשה, ומהר!

או למחרת לשוט למערת פאק הו המלאה בפסלי בודהה, חצובה בסלע "קראסט" אימתני המתנשא מעל המקונג.

חכו רגע עם ההערה המתבקשת לגבי המילים "פוסי" ו"פאק". זה רק בראש שלכם :)

לעצור ולאכול אוכל רחוב מקומי, עופות ודגים צלויים, על הגריל ככה על המדרכות. הריחות מושכים אותך כמו מגנט. וזה טעים טעים.

עד עכשיו לא נרשמה שום הפרעה בעיכול. נהפוך הוא, סו פאר, העניין הזה עובד יותר טוב מאשר בבית :)

להזיע היטב בשיעור יוגה בלחות הזו מול נוף מטמטם אצל דבורה, מורה ליוגה מאנגליה. מסתבר שבעבר היתה בכלל סוהרת בשב"ס הבריטי במשך כ 15 שנה, החליטה לעשות הסבה ליוגה, התאהבה בלאוס והפכה אותה לביתה. אפשר להבין אותה.

ובכלל, לפגוש כל מיני טיפוסים כמו שוודית בת שבעים פלוס שהתאלמנה מבעלה ומטיילת לבדה במזרח ולא מפסיקה לקטר על החיים ועל הצרות שלה. מליסה האמריקאית הצעירה שנמצאת בדרך ללמד בבית ספר בצ'נאי שבהודו ועוד לא יודעת מה מחכה לה, וגם לא מעט מטיילים ישראלים חמודים ומלאי אנרגיה בגילאי העשרים פלוס.

שכחתי משהו? אה, את פסטיבל האורות המקסים שקרה בדיוק בשבוע הזה, בו כל מקדש ורחבה עוטים שלל נרות ודרקוני נייר באינספור צבעים. ועדת קישוט ברמה הכי גבוהה.

וכל זה רק בשבוע הראשון. אלוהים אדירים, שמישהו יצבוט אותנו!

לוגיסטיקה ואסתטיקה ובמילה אחת: רונית

אשתי אהובתי, אם כל ילדיי והפרטנרית הכי טובה שיכולה להיות לטיול שכזה. כי עם כל הכבוד לדיבור הרומנטי על טיול "זורם", נינוח, בלי לו"זים וזה... צריך תכנון. צריך לוגיסטיקה. המזוודות כבר היו ארוזות שבועיים לפני שיצאנו. הבגדים מקופלים ומסודרים למופת במחיצות בד.

אין טעם לפרוק את המזוודה במלון. היא בעצמה ארון.

המחשבה קדימה, הנסיעה ליעד הבא, המלונות האופציונליים, הכול בקונטרול. אם שואלים אותי, לפעמים אובר קונטרול :)

שלא לדבר על מרבית התמונות הנהדרות המצורפות וכל הצילומים האמנותיים שוודאי ראיתם באינסטוש, כולן צולמו עם העין הרגישה והאסתטית שלה.

ככה, שכול מה שנשאר לי זה להיות הגזבר ההוא עם הארנק, הנהג על הקטנוע והאחראי לווייב חיובי.

יאללה, הגיע הזמן להמשיך ליעד הבא. וואנג וויאנג. עדכונים יבואו.